בבליוגרפיה

1. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%A7%D7%A1%D7%99%D7%94_%D7%A0%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%96%D7%94

2. http://www.machonshinui.co.il/page.asp?tsys=yeutz_text1&gclid=CNayw8z63JoCFQQ9ZgodcmBV3Q

3. http://images.google.co.il/images?hl=iw&q=%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%A7%D7%A1%D7%99%D7%94&um=1&ie=UTF-8&sa=N&tab=wi

4. http://www.infomed.co.il/questions/q_061002_1.htm

הסבר על העבודה

בלוג זה מהווה פרויקט מסכם לנושא מחלת האנורקסיה.
הבלוג נכתב ע"י שרון מליחי, מתן ונה ומיתר אבנט מכתה י'5 בבי"ס תיכון ע"ש בגין-ראש העין.
המקרה הרפואי המוצג בבלוג הוא מקרה "דימיוני" המבוסס על נתונים מדעיים.

הנושא המרכזי בבלוג זה הוא- מחלת האנורקסיה.

בבלוג הרחבנו על מהי מחלת האנורקסיה- הרקע שלה, הגורמים להשפעתה, מאפייני המחלה, קבוצות סיכון, פתרונות ודרכי טיפול, מודעות למחלה ולמניעתה.

מקווים שתהנו (:

החולה- פוסט 9

אני נעמה, בת ה- 15.5 חליתי בעבר במחלת האנורקסיה.
עקב זאת סבלתי מירידה במשקל, מחוסר סידן בגוף, תשישות יתר, כחישות בגוף וכ'ו...
אך, הכל השתנה כאשר פניתי לדוקטור שלי- שהציע לי טיפולים רבים כדי לרפא את המחלה.
הגעתי לבית החולים ובנוסף עברתי טיפול פסיכותרפי קשה, וכך ניצלתי מהמחלה.
כיום,
אני רוצה להודות מקרב לב לדוקטור שלי- אשר איתו התייעצתי בהתחלה והוא הציע לי על דרכי טיפול.
אני רוצה גם כן להודות לשאר הרופאים בביה"ח אשר טיפלו בי וסייעו לי.
בנוסף להודות למטפל אשר תמך בי ועזר לי בטיפול הפסיכותרפי.
וכמובן למשפחתי האהובה שתמכה בי עד הסוף ודאגה לי על משך הטיפולים ועד היום.

תודה רבה לכולם נעמה!

רופא מומחה- פוסט 8

ג. קבוצות סיכון למחלה וגורמי סיכון.
ד. דרכי הדבקה ודרכי מניעה.
ה. שיטות טיפול לא קונבנציונאליות, חדשניות, נסיוניות וכו'.

גורמי הסיכון של המחלה הם:

הפרעת אכילה הגורמת לאובדן במשקל, שיכול במקרים קיצוניים לגרום למוות. אובדן המשקל יכול להוביל למספר תופעות לוואי מסוכנות, ביניהם כחישות, הפסקת הווסת אצל נשים, רגישות לזיהומים ופגיעות מוגברת של המערכת החיסונית, נטייה להתקפי לב ואוסטיאופורוזיס ("בריחת" סידן).

אין דרך להידבק במחלה זו, אך יש דרך למנוע זאת ע"י שמירה על משקל גוף ממוצע בהתאם לגיל ולגובה.

שיטות לטיפול במחלה הן:

- טיפול בבית החולים (הורחב בפוסטים הקודמים).

- טיפול כימותרפי (הורחב בפוסטים הקודמים).

הרופא- פוסט 7

ד. יעקוב אחר הטיפול והתפתחות המחלה. יש לתעד מספר פגישות ואת הטיפול שניתן

המחלה של נעמה מתפתחת בכך שבכל פגישה רואים שנעמה יותר ויותר רזה, כיוון שהיא לא אוכלת כמעט כלום.

בפגישה הראשונה: נעמה הסבירה לי את תפעות הלוואי ולא הבינה מה יש לה.

בפגישה השנייה: סברתי שכנראה מדובר במחלת האנורקסיה, ואמרתי לה שכדאי להתחיל בטיפולים בבתי חולים.

בפגישה שלישית: ניגשתי אליה לבית החולים (כיוון שהיא לא הייתה יכולה לצאת, משום שהייתה ב"עונש") והסברתי לה שכדאי לה לשתף פעולה אם ברצונה לטפל בבעייתה.

לאחר מכן היא יצאה מבית החולים אחרי ששיתפה פעולה עם הרופאים.

ואז היא עברה לטיפול פסיכותרפיה ומשם היא הצליחה להיחלץ בהדרגתיות ממחלת האנורקסיה.

רופא מומחה- פוסט 6

אנורקסיה נרבוזה שכיחה הרבה יותר בחברות מתועשות-מערביות בהן יש שפע מאשר בחברות מסורתיות או במדינות מתפתחות. נשים חולות במחלה פי- 20 מגברים ובחברה מערבית אחוז החולות במחלה נע בין 0.5% ל 1%.

במחקרים שנעשו בישראל בקרב מתגייסות, נמצא ש-0.2% מהמתגייסות לקו באנורקסיה נרבוזה.

חולת האנורקסיה האופיינית היא נערה בשנות העשרה לחייה, אך נראה שגם ילדים קטנים עלולים ללקות במחלה.

כנאמר לעיל, משקל הנמוך מ-85% המשקל הנורמלי הכרחי להגדרת אנורקסיה, אך רבים מהאנורקטים מאבדים משקל בשיעור חד הרבה יותר. מספר החולים במחלה הכפיל את עצמו מאז שנות ה-60 ונמצא במגמת עלייה.

החולה - פוסט 5

ב. את השפעת התרופות / הטיפול שקיבל

בטיפול שעברתי בבית החולים הייתה לי הרגשה מוזרה כאשר העבירו את האוכל דרך צינור כיוון שלא יכולתי לאכול לבד,

אך בהמשך התחלתי לאכול לבד את האוכל שלי, אבל לא בכמויות גדולות אלא בכמויות קטנות.

כיוון שבהתחלה לא רציתי לאכול הם השתמשו בי בשיטה של שכר ועונש.

כל פעם שלא אכלתי אז הם לא נתנו לי להסתובב בבית חולים ולא איפשרו שיבקרו אותי. ואחרי שהתחלתי לאכול הם שירתו אותי טוב יותר ונתנו לי הטבות כמו: צפייה בטלוויזיה, קראית ספר מקלחת ועוד.

בטיפול שעברתי בפסיכותרפיה תחילה המטפל רכש את אמוני ואחר כך החל לספר לי יותר על מחלת האנורקסיה

והבנתי שהוא לא רוצה להזיק לי אלא לעזור לי כדי שלא אמות.

סיום הטיפול החל בהדרגה כדי שלא אחוש שאני נזרקת לעולם שאני לא מוכנה, הרופא שלי המשיך להיות לצידי ולא עזב אותי עד שהייתי מוכנה.

וכך הצלחתי בהדרגיות להיפטר מהאנורקסיה.