יום רביעי, 27 במאי 2009

החולה - פוסט 5

ב. את השפעת התרופות / הטיפול שקיבל
בטיפול שעברתי בבית החולים הייתה לי הרגשה מוזרה כאשר העבירו את האוכל דרך צינור כיוון שלא יכולתי לאכול לבד,
אך בהמשך התחלתי לאכול לבד את האוכל שלי, אבל לא בכמויות גדולות אלא בכמויות קטנות.
כיוון שבהתחלה לא רציתי לאכול הם השתמשו בי בשיטה של שכר ועונש.
כל פעם שלא אכלתי אז הם לא נתנו לי להסתובב בבית חולים ולא איפשרו שיבקרו אותי. ואחרי שהתחלתי לאכול הם שירתו אותי טוב יותר ונתנו לי הטבות כמו: צפייה בטלוויזיה, קראית ספר מקלחת ועוד.
בטיפול שעברתי בפסיכותרפיה תחילה המטפל רכש את אמוני ואחר כך החל לספר לי יותר על מחלת האנורקסיה
והבנתי שהוא לא רוצה להזיק לי אלא לעזור לי כדי שלא אמות.
סיום הטיפול החל בהדרגה כדי שלא אחוש שאני נזרקת לעולם שאני לא מוכנה, הרופא שלי המשיך להיות לצידי ולא עזב אותי עד שהייתי מוכנה.
וכך הצלחתי בהדרגיות להיפטר מהאנורקסיה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה